11פרק חדש

שירתתי עם יאיר החצוצרן בתזמורת צה"ל, ככה הכרתי אותו, ולכן הייתי מקבלת ממנו הודעות על מעגלים לאורך השנים. באותה תקופה ניגנתי בתזמורת שהייתה בימי חמישי בערב, אז כל פעם שראיתי פלאייר של מעגל אמרתי: "אוף, יש לי חזרה, אני אפספס. באסה, זה נשמע נורא כיף."

הוא היה באמצע שבוע, אז סוף סוף זה לא נפל לי על חזרה. מזל שבדקתי איפה זה, כי הייתי בטוחה שזה בירושלים, ובסוף נסענו לכפר סבא.

הבאתי את הטרומבון, והגענו אני וחברה בערך באמצע. כבר הייתה התקהלות, אז נעמדנו בצד, בפאתי הקהל, וניגנתי איתם מתוך הקהל בשירים שהרגשתי שמתאים שיהיה בהם טרומבון. מאוד נהניתי.

ובדרך החוצה תפס אותי נריה הקלידן ואמר לי: "תשמעי, אני עוד לא יכול להבטיח כלום, אבל האם היית רוצה להצטרף ללהקה?"

מעגל 7, האחרון שלי במתחם התחנה. היו חזרות, היה דיבור על להוסיף מתופף, והתחלנו לראות בכלל מה המקום של טרומבון במעגלים. ולאט לאט בנינו תפקידים.

מצד אחד הגעתי כבר מנוסה, אחרי שני מעגלים ברצף ושלושה בסך הכל. אבל כמו כולם, קצת חלודה. היה צריך לנקות יפה את החלודה, למצוא תפקידים, ולגלות שבהרבה תפקידים כתבתי כמה מילים שאז זכרתי מה הן אומרות, ועכשיו כבר לא. אז התחלתי לרשום תפקידים, לבנות ולפתח אותם.

עבדנו מאוד חזק על עיבוד שהרבה ממנו נשען על טרומבון ב"האקונה מטטה". דפדפתי לראות מה כתבתי במעגלים קודמים שאני אנגן שם, ויש לי איקס על השיר הזה. אני לא מנגנת אותו! אז כמובן שהכנסתי כמה אלמנטים.

השתדלתי להיות בכמה שיותר חזרות, בכמה שיותר הרכבים, וגם לתרום מוזיקלית לתפקידים שאינם שלי, אם נראה לי שיש לי רעיון טוב.

בגלל שהרבה זמן לא היה מעגל, זה היה כזה: "אוקיי, אנחנו עובדים, אנחנו עובדים... רגע! וואו, באמת יש מעגל!" ובסוף, ביום עצמו, לא להאמין שבאמת עכשיו המעגל, ויש מעגל גדול אחרי כל כך הרבה שנים. ממש היה שווה לחכות.

עם כמה בלת"מים שהיו בדרך, כמו מגבלת קהל אפילו יותר גדולה ממעגל 10, ועם השביתות הענק שהיו באותו יום והפתיעו חצי מהקהל, הייתה אווירה כל כך טובה.

מאיפה שאני עמדתי, זה הרגיש כמו משפחה. זה הרגיש קהילה אחת, לא מאות אנשים שכל אחד הגיע מאיפה שהגיע. נראה לי שהמילה הכי טובה להגיד זה שכולם שייכים שם. כולם ביחד על המחצלת, ונהנים מהדברים הפשוטים: הקרבה, ההתאחדות, המוזיקה, ולשיר ביחד.

התאחדות תחת מכנה משותף של הפצת אור ושמחה. וזה כל כך שונה ממה שהרבה פעמים בולט לנו היום בכותרות, בחדשות או באלגוריתם: השנאה, מה שרע ומה שאין. אז זה כל כך מדגיש את כל מה שיש, ואת כל מה שאנחנו יכולים להרוויח מפשוט להיות אחד עם השני.

וכל שיר שלא ניגנתי, פשוט שרתי בקולי קולות ונורא נהניתי.

אי אפשר להרים מעגל גדול כל שבוע. וגם אם זה היה כל שבוע, זה היה פחות מיוחד.